זקן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע

בתקופה הרלבנטית לארוע נשוא תיק זה, הפעיל התובע ביחד עם שותפו, עדן מלכה (להלן: "השותף"), את בריכת "קאנטרי קלאס" בחדרה. במהלך תקופה זו, היתה הבריכה מבוטחת אצל הנתבעת ב"פוליסת מכלול לעסק" החל מ- 11.6.08 ועד 31.5.09 (להלן: "הפוליסה"). לגרסת התובע הוא רכש את הפוליסה, הכוללת כיסוי גם כלפי צדדים שלישיים, אצל סוכן הביטוח שלו, ניסים פרימו (להלן: "פרימו").

ביום 16.8.08 שהתה בבריכה קטינה שנפצעה משער ברזל במהלך משחק (להלן: "התאונה" ) וביום 25.10.10 הגישו הוריה , בשמה, תביעת נזקי גוף כנגד התובע והשותף (להלן: "התביעה").

התובע, שאינו כופר בקרות התאונה, אישר בעדותו בבית המשפט כי בשעתו, כשארעה התאונה, הוא לא הודיע עליה לנתבעת וגם לא לפרימו.

לטענת התובע, ביום 23.1.11 הוא קיבל לידיו את מסמכי התביעה ולגרסתו העבירם מיד אל פרימו, אשר אמר לו כי יטפל בהם. התובע מבחינתו, סבר שבכך תם חלקו וכדבריו: "ברגע שהוא (פרימו) אמר שהוא מטפל בזה, מבחינתי הוא מטפל בזה, אני שילמתי לו כדי שיהיה מול חברת ביטוח הראל, כדי שיהיה לי עם מי לדבר".

לימים, כשבקש למכור את אופנועו, גילה התובע להפתעתו כי האופנוע מעוקל ובבירור שעשה בלשכת ההוצאה לפועל, הסתבר לו שהוא, ביחד ולחוד עם השותף, חוייבו בסכום התביעה – 10,500 ₪ בצירוף 1,500 ₪ שכ"ט עו"ד, לאחר שביום 27.2.11 ניתן נגדם פסק דין, בהעדר הגנה.

בתביעתו בתיק זה, לתשלום סכום של 18,561 ₪ (המורכב מ= 15,161 ₪ אותם הוא שילם, לטענתו במסגרת תיק ההוצל"פ ו- 3,400 ₪ נוספים בגין הוצאות נוספות, עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב), טוען התובע כי העובדה שניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה, נעוצה ברשלנות הנתבעת, אשר לא הגישה בשמו כתב הגנה לבית המשפט, על אף שהוא העביר אליה את מסמכי התביעה, באמצעות הסוכן פרימו, מיד לאחר שקבל אותם לידיו.

טענות הצדדים והראיות שהובאו מטעמם

לטענת התובע, מיד לאחר שנודע לו על פסק הדין, הוא פנה אל פרימו, אלא שזה לא הסכים לדבר איתו והפנה אותו ואת אשתו שניסתה לסייע לו בכך, אל אדם ששמו דוד מינץ, שאותו הוא לא הכיר קודם לכן, וגם לא שמע את שמו.

לשאלת נציג הנתבעת, השיב התובע כי הוא לא פנה אל בית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין מכיוון שלא קיבל אותו ולא ידע עליו, עד שהתברר לו דבר העיקול על אופנועו וכי הוא לא עורך דין ו"לא ידע שיש דבר כזה, ביטול פסק דין".

בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, טוענת הנתבעת טענות אלה:

על פי סעיפים 33-35 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") סוכן הביטוח ייחשב שלוח של חברת הביטוח לעניין מתן הודעות בלבד לעניין חוזה הביטוח ולא לעניין מסירת כתבי בית דין.

התובע לא הודיע לנתבעת על מקרה הביטוח כנדרש על פי תנאי הפוליסה, דף 7 והוראת סעיף 22 לחוק, הקובע כי "קרה מקרה ביטוח, על המבוטח להודיע

על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו..." ובכך הוא פעל בניגוד גמור לתנאי הפוליסה ומנע מהנתבעת כל אפשרות לבדוק את נסיבות הארוע.

הנתבעת לא מכירה את הסוכן פרימו ואילו דוד מינץ, ששמו מופיע כסוכן בפוליסה, טוען כי מסמכי התביעה הגיעו אליו רק בתאריך 5.5.11 – 3 חודשים לאחר שניתן פסק הדין בתביעה.

התובע, שהיה צד לתביעה, צריך היה לעקוב כי אכן מוגש כתב הגנה לתביעה ואם לא הוגש, היה עליו להגישו בעצמו.

בכל מקרה, על פי הפוליסה, לתובע השתתפות עצמית בסך 8,750 ₪.

להוכחת חלק מטענותיה, העידה הנתבעת את ניסים פרימו ודוד מינץ.

פרימו אישר בעדותו כי הוא הכין לתובע את הפוליסה דרך חברו דוד מינץ והסביר כי הוא אינו סוכן של הנתבעת וכי עשה כן משום שבאותה תקופה חברות הביטוח שאיתן הוא עבד לא היו מוכנות לבטח את הבריכה. לטענתו, הוא איננו מכיר את התובע, אלא את שותפו והוא הוסיף וטען כי אמר לתובע ולשותף כי עשה את הפוליסה דרך מישהו אחר, אשר גם שלח להם אותה. לטענת פרימו הוא לא ידע על התביעה שהוגשה, אלא כאשר שותפו של התובע מסר לו את פסק הדין שניתן בה. לשאלות התובע השיב פרימו כי הוא אינו זוכר שקיבל ממנו את מסמכי התביעה וכי בכל מקרה, כל מה שקיבל ממנו, עבר אל מינץ.